חלק חיוני במיוחד של לימוד התורה היום, או בניסוח אחר – של לימוד מקורות היהדות, חייב להיות בהליכה אל השורשים, אל עקרונות ומושגים המכוננים תחומים רחבים של דעת ושל אורח חיים. זאת משני טעמים. ראשית, הייתה אמונה אצל לומדי תורה רבים בדורות האחרונים שהוטלה עליהם חובה להתגונן מפני התקפות שהוטחו כנגד המסורת היהודית מצד תנועות "חידוש" יהודיות מבפנים ומצד אסכולות אינטלקטואליות ותרבותיות מבחוץ. התגוננות זו הביאה להדגשת היעד של לימוד תורה כקבלת עול, וחיזקה את הממד, החשוב כשלעצמו, של בירור פרטי הלכה לשם קביעת אורח חיים בעל סמכות מוחלטת. עם זאת, נדמה שבהווי הישראלי חשיפת הערכים שבעקרונות החשיבה התורנית והעצמת היכולת ליישם עקרונות אלו בעיצוב החברה והתרבות - היא העשויה להביא להעצמת מעמדה של מסורת זו היום.


חשוב מזה הנו הצורך לחידוש השפה התרבותית היהודית בחברתנו. ההליכה אל שורשי המושגים נחוצה בכדי להתמודד עם האתגר המורכב של כינון תרבות אנושית מודרנית בישראל המושתתת על שלושת אלפים שנים של שיח מעמיק ומחודד סביב יסודות המוסר, האמונה והדעת. זהו אתגר שונה ממה שהכיר העם היהודי באלפיים שנות הגלות. עצמיות יהודית תרבותית אינה נקנית אלא בחזרה מבוקרת ומעמיקה לשורשים של הקיום היהודי מתוך עמידה בלתי מתפשרת על חובת תרגום עקרונותיו, והיישום שלהם, במציאות ההווה.


השאיפה המקננת בנו לבירורה ועיצובה של שפה יהודית מקורית המסוגלת לכונן תרבות בישראל המודרנית מחיבת מחקר מקורי ומקיף במקורות הראשוניים של היהדות לשם התייחסות שיטתית ומנומקת לסוגיות אלו.


שאיפה זו מעלה תהיות אמיתיות אודות דרכי תרגום מקורות אלו באופן שיוכלו להעצים ולתת משמעות למציאות חיינו. בתחומים כמו רפואה ושטחי טכנולוגיה שונים הצליחו רבנים לפסוק הלכות הנותנות מענה לשאלות הרבות שהתעוררו בגין הפיתוח המהיר של תחומים אלו בדורות האחרונים. אך מעמדם של מקורות היהדות בטור חלק אינטגראלי של תרבות ישראלית יוצרת ומתחדשת ייבחן בעיקר מול השאלה אם מקורות אלו מסוגלים להוות שפה מכוננת של תרבות במובן הרחב של המילה.


כיצד מגדירה היצירה היהודית הרוחנית והאינטלקטואלית לדורותיה את יסודות ההתארגנות הכלכלית-החברתית האנושית? האם אפשר לזהות במקורות הראשוניים של יצירה מסועפת זו קטגוריות תיאורטיות תשתיתיות המארגנות את מושג הקניין – מהותו, כוחו וגבולותיו; ומהו היחס בין תפיסות יסוד אלו לבין מושגי היסוד של ההגות הכלכלית המודרנית? אכן מקורות הלכתיים ואגדתיים רבים עוסקים בהרחבה ובעומק בנושאים מעשיים של מסחר, בעלות וקניין. אך האופי האינדוקטיבי של מקורות אלו, המתמקד במקרים ספציפיים ומצומצמים בהיקפים אינו מקל על ניסוח של עקרונות תשתיתיים העשויים להוות יסוד להשוואה לחשיבה המודרנית.


בעיות אלו ודומיהן בתחום חיי הנפש והיצירה של האדם ובסוגיות מוסריות מרכזיות בחברה המודרנית מעכבות היום את מימושו - ולעתים אף את ראשיתו – של אחד מהמפעלים החשובים ביותר בקיום היהודי בחברה הישראלית המתחדשת. בחברה המתאפיינת בשאיפה ליצירה והתקדמות בתחומי מדע, טכנולוגיה וכלכלה והמבקשת להיות מוקד בהרחבת הידע האנושי ועידון רוח האדם, כיצד יהוו מקורות היהדות נדבך בהעמקת תהליכי יצירה חיוניים לאור ערכי היהדות?


בהקשר זה חשיפת מושגי יסוד במקרא, מתוך שרטוט ההתפתחות של מושגים אלו במבנים הרחבים של פרקי משנה וסוגיות תלמודיות, יחד עם היפרטותם של המושגים לכדי הלכה ואורח חיים, הִנה מהפעולות המרכזיות של בניין דעת מכוננת תרבות. זוהי עבודה הדורשת מאמץ ומחויבות, אחריות ותעוזה, אך היא מרתקת ומפליאה ומחייה את הנפש באופן ממשי.


העוסקים בלימוד התלמוד היום אינם עוסקים בבירורים אלו במגמה להבהיר לעצמם מסד תרבותי העשוי לכונן תודעה ונורמות התנהגות אנושיות, אלא בעיקר לשם "קבלת עול של סמכות הנלמד", לשם בירור הפסיקה ב"ארבע אמות של ההלכה", או לשם הגדרות מופשטות של עקרונות חוכמת התלמוד – כולן מטרות בעלות משקל מצד עצמן. לומדי התלמוד האלו אינם טורחים, בדרך כלל, לברר את המסד המושגי במקרא, במשנה ובגמרא, העשוי להבהיר את הרוחב הרעיוני והעומק התרבותי של הפסיקה המשנאית ואת הדיון התלמודי שבכוחו לכונן תודעה תרבותית בחברתנו.


שאיפתנו היא לחקור מושגי עומק תורניים המכוננים תודעה ותרבות בתשתית התודעה התורנית וזיקתם למיסוד חיים של משמעות והקשבה לקול הא-לוהי. מסתבר שהמקורות הראשוניים בתרבותנו, כמו המשנה והגמרא, היוו שיקוף נאמן למושגי יסוד מקראיים ואף ביררו והרחיבו אותם. אנו נפנה למקרא בכדי לפענח את "הקוד התודעתי" השורשי של התורה כמכוננת תרבות האדם. על בסיס זה נתעמק בסגנון הפסיקתי המתומצת, אך העשיר והמתוחכם, של המשנה ובמשא ומתן המורכב של סוגיות התלמוד במטרה להבהיר את התהוות הנאמר במקרא לכדי תובנה תרבותית ונורמות חברתיות המעצבות מסגרת של אורח חיים.